<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער חמישי</h1>
<h2>דף מו.</h2>
מנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה אין מטלטלין אותה שמא יחזירנה בשבת. היו בה חדקין והיא נראית כבעלת חוליות, אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה מפני כובדה. היתה קטנה מזו מותר לטלטלה, לר"ם. דברי הר"ם סתומין במה שכתב היו בה חדקין וכו' אסור לטלטלה מפני כובדה, כי אם האיסור הוא מפני הכובד מה לנו ולחדקין. ומה שיראה לנו בזה, כי עיקר האיסור בגדולה מפני הכובד. ולא לקח חדקין, אלא להשמיענו שקטנה אע"פ שיש בה חדקין מותר. והרב בעל ההשלמה פסק שמנורה שיש לה חדקין אפילו היא קטנה אסור לטלטלה, ואם אין לה חדקין אפילו ניטלת בעשרה בני אדם מותר לטלטלה. ופסק הר"ם, עם מה שהרחבנו בו, נראה לנו עיקר.
כל כלי שמלאכתו להיתר בין שהיה של עץ או של חרס או של מתכת מותר לטלטלו בשבת [בין] בשביל עצמו של כלי בין לצורך מקומו בין לצורך גופו, לר"ם. וכל כלי שמלאכתו לאיסור בין שהוא של עץ או של חרס או של אבנים או של מתכת מותר לטלטלו בשבת בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, אבל בשביל עצמו של כלי אסור. כיצד, מטלטל הוא את הקערה של עץ לאכול בה או לישב (עליה) במקומה או כדי שלא תגנב, וזה הוא בשביל עצמה. וכן אם טלטל אותה מן החמה לצל כדי שלא תייבש ותשבר או מן הגשמים כדי שלא תתפח ותפסד הרי מטלטל בשביל עצמה ומותר מפני שמלאכתו להיתר. וכן הוא מטלטל את הריחים או מכתשת לשבור עליה אגוזים או לעלות עליה למטה, וזהו לצורך גופו או לישב במקומה. אבל אינו מטלטלה כדי שלא תשבר, [ולא] כדי שלא תגנב, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. ויש מי שכתב שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל, ופסק הר"ם עיקר. ויש מן הגדולים שכתב המטלטל דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או לצורך מקומו מותר לטלטלו ולהניחו באיזה מקום שירצה, ואין אומרים שלא יטלטלנו אלא בסמוך לו אם צריך למקומו. ויש מי שכתב שאם צריך למקומו אין מטלטלו אלא בסמוך לו, והראשון עיקר.
<h2>דף קיב.</h2>
שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר, ואם ראוין למלאכה מותר לטלטלן. תנור חדש אינו כלי ושבריו אסורין לטלטל, מפני שדעתו לתקנו, ואין ראוי עתה למלאכה אחרת ולא מלאכתו. ואם היה בכרמלית כורך עליה גמי לח הראוי למאכל בהמה ומביאו. ויש מי שבאר הטעם, שכיון שאינו נשמר שם מיחדו למלאכה אחרת, כגון לכסות את הכלי וכיוצא בו. או הטעם שאם לא נתיר לו ע"י גמי שמא יביאנו לביתו. והראב"ד כתב שכיון שהוא בכרמלית מיחדו לכרוך עליו גמי ולהביאו, ואינו מקצה דעתו ממנו, אבל כשהוא בחצר מקצה הוא דעתו ממנו עד שיתקנהו ואסור לטלטלו.
<h2>דף קכב:</h2>
דלתות הבית אע"פ שהם כלים לא הוכנו לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת [אין] מטלטלין אותן, לר"ם. וכן הכלים הניטלים בשבת דלתותיהן ניטלין כגון דלתות של שידה תיבה ומגדל, ואפילו נתפרקו [בע"ש], ואצ"ל נתפרקו בשבת שהיו מוכנין, ואינן דומין לדלתות הבית שאסורין לטלטל מפני שקבועים הם ולא הותרו לטלטל. ודלתות של לול תרנגולין לא ניטלין ולא מחזירין מפני שהן כדלתות הבית. דלתות החלונות יש מי שכתב שבכלל דלתות הבית הם. ויש מי שמתיר בשיש להם ציר ברזל והם סמוכות על אותו ציר ואינם מחוברות לקרקע, והרי הם ככלים. ולא נתברר לנו, שכל מקום הציר מחובר הוא בקרקע, ויש בו בנין וסתירה.
<h2>דף קכג:</h2>
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו מה אם הזהירו הנביאים שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול ולא שיחת שבת כשיחת חול שנאמר ודבר דבר קל וחומר שלא יהא כיום החול בעיניו ויבוא להגביה (ולתקן) כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיעסוק בו, ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח. ועוד כשישב ויטלטל כלים שמלאכתם לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלין כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם שובתין ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת. אלא זו היא שביתה השוה לכל. ומפני דברים אלו נגעו באיסור טלטול שלא יטלטל אלא כלים שצריך להם, לר"ם. כבר התבאר ממה שכתב הר"ם שחכמים אסרו לטלטל קצת דברים אע"פ שאין מביאים לידי מלאכה. ויש מהן שאסר גזירה שמא יבוא לידי מלאכה. ומן הכלים יש כלים שמלאכתן לאיסור כגון הקרדום והמחרישה וכיוצא בהם.
<h2>דף קכד.</h2>
נגר והוא כעין יתד שתוקעין בהחור לנעול הדלת, אם יש בראשו קלוסטרא מותר לנעול בו שהקלוסטרא מוכחת שתורת כלי עליו. כתב הר"ם נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור ותלוי בדלת וכן אם היה ניטל ואגדו עמו מותר לנעול בו, אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין ה"ז אסור לנעול בו שאין תורת כלי עליו ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח עליו, עד כאן. כתב הראב"ד אם אינו קשור בדלת והוא קשור בבריח יפה שניטל עם הבריח [ואינו] מפני האגד אע"פ שנוטלין הבריח והאגד ומניחין אותו בזוית מותר לנעול בו ודינו כדין [בריח] ואין בו לא משום מוקצה ולא משום בונה. אבל אם אינו נאגד אלא פעמים שנשמטין זה מזה אין נועלין בו משום מוקצה או משום בונה, עד כאן. וכתב הר"ם אם נפחת חור האסקופה והנגר יוצא לצד הקרקע וצריך לנעצו בקרקע אע"פ שהוא קשור ותלוי אסור מפני שנראה כבונה, ולא נתברר לי. ואם עשה בית יד לנגר מותר לנעול בו אע"פ שאינו קשור ותלוי, שתורת כלי עליו.
כל כלי שמלאכתו להיתר בין שהיה של עץ או של חרס או של מתכת מותר לטלטלו בשבת [בין] בשביל עצמו של כלי בין לצורך מקומו בין לצורך גופו, לר"ם. וכל כלי שמלאכתו לאיסור בין שהוא של עץ או של חרס או של אבנים או של מתכת מותר לטלטלו בשבת בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, אבל בשביל עצמו של כלי אסור. כיצד, מטלטל הוא את הקערה של עץ לאכול בה או לישב (עליה) במקומה או כדי שלא תגנב, וזה הוא בשביל עצמה. וכן אם טלטל אותה מן החמה לצל כדי שלא תייבש ותשבר או מן הגשמים כדי שלא תתפח ותפסד הרי מטלטל בשביל עצמה ומותר מפני שמלאכתו להיתר. וכן הוא מטלטל את הריחים או מכתשת לשבור עליה אגוזים או לעלות עליה למטה, וזהו לצורך גופו או לישב במקומה. אבל אינו מטלטלה כדי שלא תשבר, [ולא] כדי שלא תגנב, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. ויש מי שכתב שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל, ופסק הר"ם עיקר. ויש מן הגדולים שכתב המטלטל דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או לצורך מקומו מותר לטלטלו ולהניחו באיזה מקום שירצה, ואין אומרים שלא יטלטלנו אלא בסמוך לו אם צריך למקומו. ויש מי שכתב שאם צריך למקומו אין מטלטלו אלא בסמוך לו, והראשון עיקר.
<h2>דף קכד:</h2>
כל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן. אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא ניטלת בעשרה בני אדם יש לה תורת כלי עליה ומטלטלין אותה, לר"ם. וכן העפר והחול והמת אין מזיזין אותן ממקומן. ובן שמונה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו. ולא נתברר מדברי הר"ם באבן גדולה או קורה גדולה, אם דינן ככלים שמלאכתן להיתר וניטלין לצורך עצמן.
כל הכלים הניטלים בשבת ניטלין בין שנשברו בשבת בין שנשברו מערב שבת, והוא שיהיו עושין מעין מלאכה, שברי עריבה לכסות [בהן את פי החבית] שברי זכוכית לצוק לתוכו מקפה וכיוצא בזה. אבל אם אינן ראויין למלאכה כלל אסור לטלטלן. יש מן הגדולים שפסק שאם אינן עושין מעין מלאכתן הראשונה אע"פ שעושין מעין מלאכה אסור לטלטלן, והראשון עיקר.
<h2>דף קכו.</h2>
פקק החלון והוא דלת שאין לה צירים וסותמין בו החלון ומתוקן לכך כיון שהוא קשור ותלוי מותר לטלטלו, ופוקקין בו החלון. וקנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו הרי זה פותח ונועל בו אע"פ שאינו קשור, והוא שיהיה עליו תואר כלי. וכתב הר"ש שיהיה ראוי לתשמיש אחר. והרב בעל התוספות כתב שיהיה ראוי לאותו תשמיש שתקנוה לו. וזה נראה עיקר. וקנה שמוסקין בו הזיתים בין שיש קשר בראשו בין שאין קשר בראשו ניטל בשבת והוא שיש עליו תורת כלי.
<h2>דף קכו:</h2>
כל כיסויי הכלים ניטלין, והוא שיש תורת כלי עליהם, היה כלי מחובר לקרקע, כגון חבית הטמונה בארץ, אם היה לכיסוי שלה בית אחיזה מטלטלין אותו. וכן כסויי קרקעות כגון בורות וחריצין אין מטלטלין כסוי שלהן אלא אם כן יש לה בית אחיזה. כסוי התנור אע"פ שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו, לר"ם. כתב הראב"ד מה שאמרו בכסוי התנור אע"פ שאין לו בית יד מותר לטלטלו, בתנור שאינו מחובר לקרקע והוא ככסוי הכלים. ויש מי שבאר אפילו בתנור מחובר לקרקע, ולא התירו לטלטלו אלא ממקום למקום, אבל עפ"י תנור אסור מפני שנראה כבונה. ויראה לי בכסוי התנור אע"פ שהוא מחובר לקרקע אינו דומה לכסוי קרקע ולא לכסוי כלים המחוברים לקרקע שאותם הכסויים הם כלים לאותו דבר לכסותם תמיד והם כקרקעות וכדלתות הבית. אבל כסוי התנור אינו כסוי לתנור, אאל שמניחין אותו על פי התנור כשהפת בתוכו כדי לשמור ההבל, והוא כאחד מן הכלים שבבית המיטלטלין, לפיכך אע"פ שאין לו בית יד המיטלטל [הרי הוא] כאחד מכסויי הכלים. והרב בעל המאור וקצת מן הגדולים פסקו שכיסויי כלים המחוברין ניטלין אע"פ שאין להם בית אחיזה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומלשונו שמענו שלא אמרו אלא בכלים טמונים בארץ, אבל כלים שאינם מחוברים בארץ מיטלטלין הכסוי שלהם, בין יש להם בית אחיזה בין אם אין להם בית אחיזה, והוא שיש תורת כלי עליהם.
<h2>דף קמא:</h2>
כל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן. אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא ניטלת בעשרה בני אדם יש לה תורת כלי עליה ומטלטלין אותה, לר"ם. וכן העפר והחול והמת אין מזיזין אותן ממקומן. ובן שמונה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו. ולא נתברר מדברי הר"ם באבן גדולה או קורה גדולה, אם דינן ככלים שמלאכתן להיתר וניטלין לצורך עצמן.
